מאיה רינות. נאלצה לעבור שינוי דרמטי
ילדים רבים בגילאי היסודי סובלים מקשיים חברתיים ומנידוי בגלל השמנת יתר. מאיה רינות, כיום תלמידת י"ב: "פחדתי לצאת מהבית כי הרגשתי שמנה". דין מרכוס, תלמיד י"ב: "ילדים הציקו לי כל הזמן בשיעורי ספורט, זו פגיעה לכל החיים."
"עד גיל 7 הכל היה בסדר" סיפרה מאיה רינות, תלמידת י"ב ב"תיכון חדש", הייתי תינוקת ממוצעת מבחינת משקל ואף אחד לא היה יכול לדמיין מה יקרה לי בהמשך. ההורים שלי לא הציבו לי גבולות, וזה כולל גם אוכל, כך שאכלתי ללא פיקוח מה שרציתי. בכיתה ב' התחלתי להרגיש לא שייכת, ובדיעבד ברור לי שעברתי התעללות של הילדים בבית הספר. אם זה חרם חברתי ואם זה הצקות וקללות אכזריות – 'יא שמנה', 'יא מכוערת', וכל זה רק כי הייתי שונה בגודל ובממדים הממוצעים. ילדים יכולים להיות מאוד אכזריים."
–איזה השלכות היו להתעללות בך?
"נכנסתי לחרדה חברתית מאוד קשה, חששתי לצאת מהבית, היית בפאניקה ממה שיגידו לי ואיזה הערות יזרקו לעברי. בשלב מסוים לא הסכמתי לצאת מהבית, לא לבית הספר ולא לשום מקום אחר, אפילו את הכלבה לא הסכמתי להוריד. התקופה הזו נמשכה חצי שנה, הייתי כבר בכיתה י'."
-ניסית במהלך השנים לעשות דיאטה?
"ניסיתי כל חיי לעשות דיאטות, בכול השיטות שרק אפשר לחשוב: בבתי חולים, עם דיאטניות פרטיות, בקבוצות מיוחדות לילדים, במחנות הרזיה בחו"ל וכל זה רק כדי שהחברה תקבל אותי. הגעתי להרעבה וכמעט לסכנת חיים, כלום לא עזר. אחרי שהייתי חצי שנה בבית ההורים שלי השתכנעו לשלוח אותי לעשות ניתוח לקיצור קיבה. מדובר בניתוח מאוד קשה פיזית ונפשית זה תהליך מאוד ארוך שאני בעצם רק שנה אחרי ואני מרגישה שרק התחלתי. הניתוח הזה שינה את חיי מקצה לקצה. תוך תקופה קצרה השלתי 42 קילו, קיבלתי ביטחון עצמי, נהייתי מקובלת חברתית, ופעם ראשונה שיש לי חבר. אבל הכי חשוב זה שהתחלתי להרגיש יותר טוב עם עצמי, עם הגוף שלי, למדתי פחות לשנוא את עצמי ולכעוס על עצמי כי הבנתי שבעצם אני לא זאת שאשמה, זאת החברה שיצרה לעצמה נורמות ושיפוטיות משלהם. כאחת שהייתה בצד של הדחויים והיום אני בין המקובלות לכאורה, אני יכולה לראות את הבעייתיות בחברה שלנו, אנשים צריכים ללמוד פחות לשפוט על פי המראה ולדעת להכיר ולקבל את האישיות, את מה שבתוך הקנקן."
דין מרכוס קוסובסקי, תלמיד י"ב מ"תיכון חדש" עבר אף הוא ילדות לא פשוטה בכל מה שקשור להשמנה. "כבר בבית ספר יסודי הייתי במשקל מעל הממוצע" סיפר דין, "וילדים לא הפסיקו להעיר לי הערות ולהעליב אותי. זה מאוד פגע בי, אני זוכר שהייתי חוזר בוכה הביתה ומבקש מההורים שלי לא ללכת לבית הספר."
– מי לדעתך אשם בהשמנת יתר בגיל כה צעיר?
"אני חושב שזה גנטי ואולי גם קשור לתזונה בבית. אבא שלי גם במשקל גבוה ובבית לא שמרנו על אורח חיים בריא. לדברי דין "רק בגיל 16 לקחתי את עצמי בידיים והורדתי שבעה עשר קילו" "החיים שלי השתנו מקצה לקצה" סיפר דין, "הביטחון העצמי שלי גדל, התחלתי לדבר עם בנות ללא חשש, המעמד החברתי שלי התחזק והאמת שגם הרגשתי יותר טוב, יותר בריא, אפילו התחלתי להינות משעורי ספורט."
אילנה פאר, יועצת "תיכון חדש" בחטיבת ביניים, הסבירה שכל נושא אסתטיקה הוא קריטי בגילאים צעירים. "ילדים מספקים את הצרכים שלהם על ידי אכילת פחמימות וסוכרים וכשהם מגיעים להשמנת יתר הם נתקלים ביחס של זלזול, לעג ולעיתים השפלה לעיני כל. צריך להבין שזו תופעה שהיא חוצת גבולות וגיל, גם בקרב מבוגרים היחס לשמנים הוא קשה. אם את סובלת מהשמנת יתר זה נתפס כהזנחה אישית, וזה יכול להשפיע, למשל, על אי קבלתך לעבודה."
-כיועצת, קרה לך שילד פנה אלייך ואמר לך ישירות שהוא סובל מהצקות בגלל שהוא שמן?
"זה לא קורה באופן כל כך ישיר. הרבה פעמים ילדים לא שמים את האצבע על מקור ההצקה. הם יכולים להגיד לי שיש להם צרות בבית, בעיות עם החברים, אלה מקנאים בו, אחרים דוחים אותו. הילד לא בהכרח מקשר את זה להשמנת יתר, וגם אם הוא רואה את הקשר הוא לא יציין זאת מבושה."
-מה את ממליצה לילד שהבעיות החברתיות שלו נובעות ממשקל גופו?
"אני קודם כל מדברת עם ההורים שלו ומוודאת שהם מודעים לסבל של בנם או בתם. בודקת בזהירות האם הם פנו לדיאטנית ומטפלים בנושא. פחות מדובר בדיאטה ויותר בתזונה נכונה. כיועצת יצא לי עם השנים גם לטפל בבעיה הפוכה, של אנורקסיה: ילדות שמרעיבות את עצמן בגלל לחץ חברתי שהן צריכות להראות כמו דוגמניות."
-מי אשם בהשמנת יתר של מתבגר, גנטיקה? ההורים?
" גנטיקה זה בהחלט חלק מהעניין, אבל אני חושבת שקודם כל ילד הוא תוצר של חינוך בית, הוא תוצר של סגנון מסוים בבית. לילד עם נטייה להשמנה צריך לארגן בית שתומך בו, עם תפריטים מגוונים ובריאים ומינון מוגבל של ממתקים. צריך בגיל צעיר להיזהר מאיסור מוחלט על ממתקים, כי זה יוצר רצון עז יותר בקרב הילד."
רק בריאות! 